החלטה בתיק ת"א 1581-09

לפני בקשות למתן צו לגילוי מסמכים ובקשה למתן צו למסירת שאלון שהגישו הצדדים בגדרי ההליך שבכותרת.

1. הרקע הנדרש לבקשות

התובעת, פונוקול בע"מ, הינה חברת תקליטים המייצגת בארץ חברות שונות מרחבי העולם לשמירת זכויות היוצרים של חברות אלה ולקידומן, בהן הנתבעת, WARNER/CHAPPELL MUSIC GROUP (UK) LTD, אשר הינה חברה בינלאומית המייצגת בעלי זכויות יוצרים ביצירות מוזיקליות מרחבי העולם.

בגדר ההתקשרות בין הצדדים, שתחילתה בשנת 1978, שימשה התובעת, בין היתר, כנציגתה של הנתבעת למול אקו"ם, הפועלת לגביית התמלוגים המגיעים לבעלי זכויות יוצרים בגין השימוש ביצירותיהם. על פי ההסכם בין הצדדים, התובעת זכאית להותיר בידיה עמלה בשיעור של 2% עד 20% מהסכומים שהיא גובה מאקו"ם עבור הנתבעת.

על פי החוזים שנחתמו בין התובעת לבין הנתבעת בשנים 1978 ו-1998 מוארך ההסכם ביניהן באופן אוטומטי משנה לשנה, אלא אם כן ניתנת הודעה על סיומו של ההסכם ששה חודשים לפני תום השנה, כאשר לאחר סיום ההסכם חלה תקופה בת 12 חודשים שבמהלכה נמשך הליך איסוף התמלוגים. עם זאת, בשני מועדים, בשנת 2001 ובשנת 2004, הוארך החוזה בין הצדדים בכתב לתקופה של שלוש שנים בכל פעם.

במהלך שנת 2009 פנתה הנתבעת לתובעת בהודעות שונות, בגדרן נטען כי בהתאם להסכם משנת 2004, ההתקשרות בין הצדדים פקעה ביום 31.12.07. הנתבעת אף פנתה לאקו"ם ביום 23.4.09, בדרישה שלא להעביר לתובעת את התמלוגים המגיעים לנתבעת, בשל סיום היחסים החוזיים שבין הצדדים. כמו כן, הנתבעת הודיעה לתובעת ביום 8.5.09 כי היא נותקה ממערכת התקשורת של הנתבעת, המהווה בסיס לפעילות השוטפת של התובעת עבור הנתבעת.

על רקע האמור, הגישה התובעת ביום 24.5.09 את התביעה שבכותרת, במסגרתה היא טוענת, כי ההתקשרות בין הצדדים הוארכה בפועל לתקופה נוספת של שלוש שנים, היינו עד ליום 31.12.10, כאשר בהתאם לאמור בהסכם, לאחר מועד זה חלה תקופה נוספת בת 12 חודשים לאיסוף כספי התגמולים. התובעת עתרה לאכיפת ההסכם עד ליום 31.12.10 או לכל הפחות עד ליום 31.12.09 וכן לפיצוי כספי בגין כל ההוצאות והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם או ביטול ההסכם שלא כדין. לחילופין, עתרה התובעת לקבלת פיצוי בגין הפרת ההסכם.

לאחר הגשת התביעה, ביום 26.6.09, שלחה הנתבעת לתובעת הודעה פורמאלית על סיום ההתקשרות בין הצדדים. כמו כן, הגישה הנתבעת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, בגדרו היא טוענת, בין היתר, כי הקשר החוזי בין הצדדים בא אל קיצו כבר ביום 31.12.07, כי התובעת המשיכה לגבות תמלוגים ותשלומים מאקו"ם המגיעים לנתבעת ללא ידיעתה וללא הרשאתה של הנתבעת גם בשנת 2008 וכי תמלוגים ותשלומים אלו מעוכבים בידיה של התובעת שלא כדין. עוד נטען, כי הפסקת ההתקשרות עם התובעת באה על רקע חוסר שביעות הרצון של הנתבעת מפעילות התובעת ובמיוחד על רקע כישלונה של התובעת לרשום יצירות השייכות לנתבעת אצל אקו"ם בטרם שחרורן לשידור בישראל ולפעול לקידומן וכן לאור פיגורים חוזרים ונשנים בדיווחים ובתשלומים אותם מחויבת הייתה התובעת להעביר לנתבעת מאקו"ם. כתב התביעה שכנגד הוגש גם כנגד בעלי המניות של התובעת ומנהליה.

לאחר שהתובעת ובעלי מניותיה הגישו כתב הגנה שכנגד, הגישה הנתבעת ביום 31.5.10 כתב תשובה שכנגד, הוא כתב התשובה האחרון אשר הוגש בתיק.

ביום 15.9.10 המציא ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת דרישה לגילוי מסמכים כללית וספציפית וכן דרישה למענה על שאלונים, הממוענת אל כל אחד מהנתבעים שכנגד.

ביום 29.09.10 התקבלה אצל ב"כ הנתבעת דרישת ב"כ התובעת לגילוי מסמכים כללי וספציפי מהנתבעת.

ביום 25.10.10 הגישה הנתבעת בקשה למתן צו גילוי מסמכים וצו למסירת שאלון, בגדרה נטען, כי דרישתה לגילוי מסמכים לא נענתה כלל וכי מענה לשאלונים ניתן רק על ידי התובעת ובאופן חלקי בלבד.

ביום 6.1.11 הגישה התובעת בקשה למתן צו לגילוי מסמכים, בגדרה נטען כי דרישתה לגילוי מסמכים נענתה באופן חלקי בלבד.

במהלך דיון שהתקיים לפני ביום 24.11.11 הסתבר כי יהיה זה בלתי יעיל ואף בלתי אפשרי להכריע בבקשות הצדדים במסגרת הדיון ועל כן הורתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב, בהם יפרטו את המסמכים שגילויים עדיין מתבקש, תוך שינמקו ביחס לכל מסמך ומסמך מה הרלבנטיות שלו לענייננו. החלטה זו ניתנת לאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים בכתב.

2. גילוי ועיון במסמכים - המסגרת הנורמטיבית

נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, לשם חשיפת האמת. חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן, בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית וליתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד. באופן זה ניתן יהיה לנהל את ההליך ב"קלפים גלויים", כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר (ראו בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (ניתן ביום 14.5.08) פיסקה 9; רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (ניתן ביום 11.12.07) פיסקה 5; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ (ניתן ביום 14.8.05), פיסקה 6; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 198).

על רקע האמור, ברור הוא כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה לגלות מסמכים שאינם נוגעים לשאלה הנדונה ועל מבקש הגילוי לשכנע את בית המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים לבין העניין שבפניו. הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג". על כן, לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש (ראו רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 196 (2002)). בנוסף, יש לבחון גם האם הבקשה היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעלי הדין יתר על המידה (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (ניתן ביום 15.10.08). כמו כן, לא ניתן להורות על גילוי מסמך שאינו קיים. הכלל הוא שבמסגרת גילוי מסמכים, יש חובה לגלות מסמכים קיימים אך אין חובה לייצר מסמכים שאינם קיימים.

 הזכות לעיון אינה בלתי מוגבלת וייתכנו מצבים בהם יידרש בית המשפט לבצע איזון בין עקרון זה לבין שיקולים והיבטים שונים שהחברה נדרשת להגן עליהם, לרבות מניעת פגיעה בפרטיות ובאינטרסים של הצד המגלה ושל צדדים שלישיים, כשהאיזון ההולם בין העקרונות השונים נגזר מנסיבות כל מקרה ומקרה (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61 (1995); רע"א 2534/02 הנ"ל).

לאור עקרונות אלה, אבחן עתה את הבקשות שלפני. אבהיר, כי אין בגוף ההחלטה התייחסות למסמכים שגילויים התבקש ואשר ביחס אליהם נטען, כי אותם מסמכים אינם קיימים, כמו גם למסמכים שגילויים התבקש והצדדים ניאותו לגלותם.